סיפור מקרה - לא יכול לראות את הבן איך אבא למד לקבל את הדימיון בין הבן לבת זוג הפרודה


אביחי התיישב על הספה, דרוך ועצבני, המשפט היחידי שהצליח להגיד הוא "אני לא יכול לראות אותו, אני רוצה שהוא תבחר לגור אצלה, המבט שלו בעיניים מזכיר לי אותה, ההתנהגות, צורת הדיבור". מילים קשות...
כשבחנו לעומק את הדברים, הבנתי שיש הרבה יותר מהמשפט הקשה הזה.

אביחי ורחלי גרושים, הפרידה הפיזית נעשתה, עורכי דין סגרו בצורה מצוינת את כל פרטי הפרטים, ההסכם נחתם וקיבל תוקף של פסק דין.

אבל, אביחי לא פנה להדרכה/יעוץ /הכוונה לקבלת כלים איך להתנהל עם הילדים אחרי כל הסערה הזו.

אביחי סיפר כי עם ילדיו האחרים, יותם יובל ומאי אין לו שום בעיה והוא מרגיש מחובר אליהם ורוצה אותם בקרבתו.

"הבעיה היא גיל" כך הוא אמר.

לאט לאט, קילפנו את הקליפה, למדנו ביחד להבין את הדברים, למדנו ביחד לתת לרגשות כלפי גיל לקבל תוקף, להתמודד איתם ולקבל אותם.

יחד עם זאת, למדנו גם את גיל, איזה מקסים הוא, כמה ילד טוב הוא היה, כמה חום ורוגע היה בו בתור תינוק וילד קטן איך הוא אהב להניח את הראש שלו בחיקו של אביחי להירגע ולהירדם, כמה חיבוקים ונשיקות הוא קיבל וכמה אהבה הוא החזיר חזרה.  

המטרה של ההדרכה היתה להתמקד בחלקים הבריאים של גיל ולסייע להם לגדול, לשגשג ולגבור על החלקים האחרים.

ביחד הפלגנו לעבר עם אביחי לחוויות המשותפות לרגעים המשמחים ויחד איתם הפלגנו אל ההווה, החסמים והרגשות שמציפים את אביחי ואל העתיד -חיזוק ושיפור היחסים של אביחי וגיל.

ביחד הועלו מספר דברים שאביחי וגיל יוכלו לעשות ביחד: ארוחות משותפות, הקשבה אחד לשני, שיתוף אחד את השני, בניית הקשר מחדש תוך זכירה תמיד שאביחי רוצה בנוכחות של גיל, גיל מאפשר לואת המקום מחדש, של הילד שפעם נרדם עליו עם מוצץ ושמיכה.

עדכונים ומאמרים